ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש וישב ידו אל פיו ותראנה עיניו׃

ויאמר יונתן עכר אבי את הארץ ראו נא כי ארו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה׃

כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת׃

וידר ישראל נדר ליהוה ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם׃

ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת יהוה מעשה ידי חרש ושם בסתר וענו כל העם ואמרו אמן׃

ארור מסיג גבול רעהו ואמר כל העם אמן׃

ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה ואמר כל העם אמן׃

ארור שכב עם כל בהמה ואמר כל העם אמן׃

ארור שכב עם חתנתו ואמר כל העם אמן׃

ארור לקח שחד להכות נפש דם נקי ואמר כל העם אמן׃

והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה ליהוה רק רחב הזונה תחיה היא וכל אשר אתה בבית כי החבאתה את המלאכים אשר שלחנו׃

וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא ליהוה אוצר יהוה יבוא׃

וידר יפתח נדר ליהוה ויאמר אם נתון תתן את בני עמון בידי׃

והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון והיה ליהוה והעליתהו עולה׃

ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה׃

ויאמרו למה יהוה אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד׃

ויאמרו בני ישראל מי אשר לא עלה בקהל מכל שבטי ישראל אל יהוה כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא עלה אל יהוה המצפה לאמר מות יומת׃

בפה חנף ישחת רעהו ובדעת צדיקים יחלצו׃

כי מעיד אני עליהם שיש להם קנאה לאלהים אך לא בדעת׃

מי שלא יאהב את האדון ישוע המשיח יחרם מרן אתא׃

בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו יהוה׃

ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והוריש לא הורישו׃

האל הנותן נקמות לי וידבר עמים תחתי׃