וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו׃

ויסירו את אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את יהוה ותקצר נפשו בעמל ישראל׃

כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון׃

והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם׃

ויבט אליהם סביב בחמה ויתעצב על טמטום לבבם ויאמר אל האיש פשט את ידך ויפשט ידו ותרפא ותשב כאחרת׃

ולא תעצבו את רוח הקדש של אלהים אשר נחתמתם בו אל יום הגאלה׃

ראו עתה אחי פן יש באחד מכם לב רע וחסר אמונה לסור מאלהים חיים׃

ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו׃

וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן היין תעו מן השכר שגו בראה פקו פליליה׃

עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם׃

וזה הוא הדין כי האור בא אל העולם ובני האדם אהבו החשך מן האור כי רעים מעשיהם׃

כי כל פעל עולה ישנא את האור ולא יבא לאור פן יוכחו מעשיו׃

ואני יען דברי האמת לא תאמינו לי׃

וכאשר מאסו להשיג האלהים בדעת נתנם האלהים בידי דעה נמאסה לעשות את אשר לא יתכן׃

ובכל מרמת און באבדים תחת אשר לא קבלו את אהבת האמת להושע׃

למען ידונו בל אשר לא האמינו באמת כי אם רצו בעולה׃

לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך׃

ארבעים שנה אקוט בדור ואמר עם תעי לבב הם והם לא ידעו דרכי׃

לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללו יה׃

כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו׃

כי אם על ידי כזבי תרבה ותפרץ אמת אלהים לתהלתו למה זה אני אשפט עוד כחוטא׃