סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני׃

פצו עלי פיהם אריה טרף ושאג׃

אספר כל עצמותי המה יביטו יראו בי׃

ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור׃

ויצלבו אתו שני פריצים אחד לימינו ואחד לשמאלו׃

ויאמרו אתה ההרס את ההיכל ובנהו בשלשת ימים הושע לנפשך ואם בן האלהים אתה רדה מן הצלב׃

את אחרים הושיע ולעצמו לא יוכל להושיע אם מלך ישראל הוא ירד נא עתה מן הצלב ונאמין בו׃

והעברים גדפו אותו ויניעו ראשם לאמר האח אתה ההורס את ההיכל ובונה אותו בשלשת ימים׃

וכן לעגו לו גם ראשי הכהנים עם הסופרים באמרם איש אל רעהו את אחרים הושיע ואת עצמו לא יוכל להושיע׃

וישמעו כל זאת גם הפרושים אשר הם אהבי כסף וילעגו לו׃

ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא׃

ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלמתיו׃

בני איש עד מה כבודי לכלמה תאהבון ריק תבקשו כזב סלה׃

ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא דמו׃

אל ישמחו לי איבי שקר שנאי חנם יקרצו עין׃

וירחיבו עלי פיהם אמרו האח האח ראתה עינינו׃

העירה והקיצה למשפטי אלהי ואדני לריבי׃

אל יאמרו בלבם האח נפשנו אל יאמרו בלענוהו׃

כי עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני׃

כי קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי׃

ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל׃

לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי אין מציל׃

כה אמר יהוה גאל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען יהוה אשר נאמן קדש ישראל ויבחרך׃

נבזה וחדל אישים איש מכאבות וידוע חלי וכמסתר פנים ממנו נבזה ולא חשבנהו׃

הייתי שחק לכל עמי נגינתם כל היום׃

ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו׃

אבל מעתה יהיה בן האדם ישב לימין גבורת האלהים׃

ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם׃

גל אל יהוה יפלטהו יצילהו כי חפץ בו׃

הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו משפט לגוים יוציא׃

והנה קול מן השמים אומר זה בני ידידי אשר רצתה נפשי בו׃

הן עבדי בחרתי בו ידידי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו ומשפט לגוים יוציא׃

אשר נגשתם אליו אל אבן חיה אשר מאסו בה בני האדם והיא נבחרה ויקרה לאלהים׃