ויען השטן את יהוה ויאמר החנם ירא איוב אלהים׃

ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו אם לא על פניך יברכך׃

ויען השטן את יהוה ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו׃

ויאמר יהוה אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמר׃

ויאמר האדון שמעון שמעון הנה תבע אתכם השטן לזרותכם כחטים׃

ואני התפללתי בעדך אשר לא תכלה אמונתך ואתה כאשר תשוב חזק את אחיך׃

ובעבור כן לא יכלתי עוד להתאפק ואשלח לדעת אמונתכם כי אמרתי פן נסה אתכם המנסה והיתה לריק יגיעתנו׃

אל תירא את אשר עליך לסבל הנה עתיד המלשין להשליך מכם לבית המשמר למען תנסו והייתם בצרה עשרת ימים היה נאמן עד מות ואתנה לך עטרת החיים׃

ויוטל התנין הגדול הנחש הקדמוני אשר נקרא שמו מלשין ושטן המדיח תבל כלה הוא הוטל ארצה ומלאכיו עמו הוטלו׃

והם נצחהו למען דם השה ולמען דבר עדותם ולא אהבו את נפשם עד למות׃

והנה קול מן השמים אומר זה בני ידידי אשר רצתה נפשי בו׃

ויאמר אליו השטן אם בן האלהים אתה אמר אל האבן הזאת ותהי ללחם׃

ויביאהו ירושלים ויעמידהו על פנת בית המקדש ויאמר אליו אם בן האלהים אתה התנפל מזה מטה׃

והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן׃

ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון׃

כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע׃

ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף׃

ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי׃

ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב׃

ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב׃

והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר׃

ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו׃

ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה׃

וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר׃

פן ימצא בכם זנה או חלל כעשו אשר בנזיד אחד מכר את בכורתו׃