המו גוים מטו ממלכות נתן בקולו תמוג ארץ׃

יהוה הט שמיך ותרד גע בהרים ויעשנו׃

לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו׃

כי הנה יהוה יצא ממקומו וירד ודרך על במותי ארץ׃

לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו חמתו נתכה כאש והצרים נתצו ממנו׃

ראוך יחילו הרים זרם מים עבר נתן תהום קולו רום ידיהו נשא׃

וארא כסא לבן וגדול ואת הישב עליו אשר מפניו נסו ארץ ושמים ולא נמצא להם מקום׃

העל זאת לא תרגז הארץ ואבל כל יושב בה ועלתה כאר כלה ונגרשה ונשקה כיאור מצרים׃

עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת ישבי בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו לא יראה את אחריתנו׃

על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו׃

על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו׃

נשאו נהרות יהוה נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים׃

מקלות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום יהוה׃

ולכן הנה אדני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור ואת כל כבודו ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו׃

וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע והיה מטות כנפיו מלא רחב ארצך עמנו אל׃

וירד הגשם וישטפו הנהרות וישבו הרוחות ויפגעו בבית ההוא ויפל ותהי מפלתו גדולה׃