ונשאו דודו ומסרפו להוציא עצמים מן הבית ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עמך ואמר אפס ואמר הס כי לא להזכיר בשם יהוה׃

עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃

ויחרישו ולא ענו אתו דבר כי מצות המלך היא לאמר לא תענהו׃

אך איש אל ירב ואל יוכח איש ועמך כמריבי כהן׃

אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף משכבת חיקך שמר פתחי פיך׃

ואני ביהוה אצפה אוחילה לאלהי ישעי ישמעני אלהי׃

וידברו עליו שטנה הכהנים הגדולים והזקנים והוא לא ענה דבר׃

ולא ענהו אף דבר אחד ויתמה ההגמון עד מאד׃

כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם׃

ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד משבר וכח אין ללדה׃

לכן כה אמר יהוה הנני חשב על המשפחה הזאת רעה אשר לא תמישו משם צוארתיכם ולא תלכו רומה כי עת רעה היא׃

שמעתי ותרגז בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו׃

בטרם לדת חק כמץ עבר יום בטרם לא יבוא עליכם חרון אף יהוה בטרם לא יבוא עליכם יום אף יהוה׃

בקשו את יהוה כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף יהוה׃

ועתה ראו והזהרו להתהלך לא ככסילים כי אם כחכמים׃

מוקירים העת כי הימים רעים המה׃

על כן אחזו בכלי נשק אלהים למען תוכלו לקום ביום הרע ולמלא צבאכם ולעמוד׃

וזאת תדע כי באחרית הימים יבאו עתים קשות׃