או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם ממנו והוא טמא ואשם׃

או כי יגע בטמאת אדם לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע ואשם׃

וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר׃

וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טמאתו הוא׃

ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב׃

והנגע בבשר הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב׃

וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא׃

וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב׃

וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר׃

ועשה אתם הכהן אחד חטאת והאחד עלה וכפר עליו הכהן לפני יהוה מזובו׃

וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וכבס במים וטמא עד הערב׃

ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב׃

וכל הנגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב׃

ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר הוא ישבת עליו בנגעו בו יטמא עד הערב׃

ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא׃

וכל הנוגע בם יטמא וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב׃

וביום השמיני תקח לה שתי תרים או שני בני יונה והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד׃

והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימתו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם׃

והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה׃

איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע׃

הנגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים׃

כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן יהוה טמא ונכרתה הנפש ההוא מישראל כי מי נדה לא זרק עליו טמא יהיה עוד טמאתו בו׃

וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא׃

ולאלה תטמאו כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב׃

לכל הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע איננה שסעת וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם כל הנגע בהם יטמא׃

והנשא את נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב טמאים המה לכם׃

והאנקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת׃

וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר׃

מכל האכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא׃

אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונגע בנבלתם יטמא׃

וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם׃

והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב והנשא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב׃

כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השרץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם׃

אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם׃

ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה טמא הוא לכם מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו׃

וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו טמא הוא לכם׃

וזה אשר לא תאכלו מהם הנשר והפרס והעזניה׃

ואת כל ערב למינו׃

את הכוס ואת הינשוף והתנשמת׃

והחסידה והאנפה למינה והדוכיפת והעטלף׃

כל עוף טהור תאכלו׃

וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם׃

כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם׃

לא תאכל כל תועבה׃

ואמר אהה אדני יהוה הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה ולא בא בפי בשר פגול׃

והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃

כי כל אכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה ליהוה ונכרתה הנפש האכלת מעמיה׃

כל נפש אשר תאכל כל דם ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃

ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם ונתתי פני בנפש האכלת את הדם והכרתי אתה מקרב עמה׃

כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואמר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו הוא כל אכליו יכרת׃

כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם׃

וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה את בריתי הפר׃

שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן עד יום השבעי׃

שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר ובאזרח הארץ׃

איש אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו׃

ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח ממלח טהור קדש׃

והקטרת אשר תעשה במתכנתה לא תעשו לכם קדש תהיה לך ליהוה׃