אשת כסילות המיה פתיות ובל ידעה מה׃

ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן׃

שמו שמים על זאת ושערו חרבו מאד נאם יהוה׃

כי שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא יכלו המים׃

כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו׃

ותאמר אליו איך תאמר אהבתיך ולבך אין אתי זה שלש פעמים התלת בי ולא הגדת לי במה כחך גדול׃

ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו ותקצר נפשו למות׃

המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃

והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃

הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדם הגידו לא כחדו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה׃

וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם׃

ויבא אחד מן שבעה המלאכים הנשאים שבע הקערות וידבר אלי לאמר בא ואראך את משפט הזונה הגדולה הישבת על מים רבים׃

ויוליכני ברוח המדברה וארא והנה אשה ישבת על חיה אדמה כתולע מלאת שמות גדופים ולה שבעה ראשים ועשר קרנים׃

ועל מצחה כתוב שם סוד בבל הגדולה אם הזנות ותועבות האדמה׃