ארור היום אשר ילדתי בו יום אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך׃

והיה האיש ההוא כערים אשר הפך יהוה ולא נחם ושמע זעקה בבקר ותרועה בעת צהרים׃

למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון ויכלו בבשת ימי׃

אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃

יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃

יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃

הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃

יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃

למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃

כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃

או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃

שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃

קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃

המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃

לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃

כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃

ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני להושיעך ולהצילך נאם יהוה׃

ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחמות נחשת על כל הארץ למלכי יהודה לשריה לכהניה ולעם הארץ׃

ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני נאם יהוה להצילך׃

פתיתני יהוה ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום כלה לעג לי׃

כי מדי אדבר אזעק חמס ושד אקרא כי היה דבר יהוה לי לחרפה ולקלס כל היום׃

ויהי כראות אחאב את אליהו ויאמר אחאב אליו האתה זה עכר ישראל׃

ויאמר לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בעזבכם את מצות יהוה ותלך אחרי הבעלים׃

ויאמר אחאב אל אליהו המצאתני איבי ויאמר מצאתי יען התמכרך לעשות הרע בעיני יהוה׃

ויאמר מלך ישראל אל יהושפט עוד איש אחד לדרש את יהוה מאתו ואני שנאתיו כי לא יתנבא עלי טוב כי אם רע מיכיהו בן ימלה ויאמר יהושפט אל יאמר המלך כן׃

אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר׃

רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום׃

ואתה בן אדם אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא כי סרבים וסלונים אותך ואל עקרבים אתה יושב מדבריהם אל תירא ומפניהם אל תחת כי בית מרי המה׃

ודברת את דברי אליהם אם ישמעו ואם יחדלו כי מרי המה׃

ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי אינם אבים לשמע אלי כי כל בית ישראל חזקי מצח וקשי לב המה׃

כשמיר חזק מצר נתתי מצחך לא תירא אותם ולא תחת מפניהם כי בית מרי המה׃

והיה אח ימסר את אחיו למות ואב ימסר את בנו וקמו בנים באבותם וימיתו אותם׃

ואם ירדפו אתכם בעיר אחת נוסו לעיר אחרת כי אמן אמר אני לכם לא תכלו לעבר ערי ישראל עד כי יבוא בן האדם׃

אז ימסרו אתכם לעני והמיתו אתכם והייתם שנואים לכל הגוים למען שמי׃

ויברך אותם שמעון ויאמר אל מרים אמו הנה זה מוסד לנפילה ולתקומה לרבים בישראל ולאות מריבה׃

ויביאום אל השרים ויאמרו האנשים האלה עכרים את עירנו והם יהודים׃

ויקם גם העם עליהם והשרים קרעו את בגדיהם מעליהם ויצוו להכותם בשוטים׃

וכאשר לא מצאו אותם סחבו את יסון ואנשים מן האחים לפני ראשי העיר ויצעקו לאמר הנה המדיחים את כל ישבי תבל באו גם הלום׃

ויחרידו את העם ואת ראשי העיר אשר שמעו את זאת׃

ויבא אל בית הכנסת ויקרא שם בבטחון לבב וידבר עמם כשלשה חדשים ויט את לבם אל דברי מלכות האלהים׃

אך מקצתם הקשו את לבבם ולא האמינו וידברו סרה על הדרך הזה לפני הקהל ויסר מהם ויבדל מתוכם את התלמידים וידבר אתם יום יום בבית המדרש של טורנוס׃

ויקהל אתם ואת שאר העסקים במלאכה ההיא ויאמר אנשים אתם ידעים כי מן המלאכה הזאת עשינו כבוד׃

ועתה עוד מעט ולא לבד חלקנו זה יהיה לבוז כי אם גם היכל ארטמיס המלכת הגדולה יחשב לאין ותכלה תפארתה אשר כל אסיא וכל ישבי תבל מכבדים אותה׃

אמנם חפצים אנחנו לשמע את אשר בלבבך כי נודע לנו אשר בכל מקום יריבו אל הכת הזאת׃

כי אחשב שהאלהים הציג אתנו השליחים שפלי השפלים כבני תמותה כי היינו לראוה לעולם גם למלאכים גם לבני אדם׃

ועד השעה הזאת הננו רעבים גם צמאים וערמים ומכים באגרף ואין מנוח לנו׃

גדפו אתנו ותנחנן ונהי כגללי העולם ולסחי לכלם עד עתה׃

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך׃

לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך׃

לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך למען יברכך יהוה אלהיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה׃

ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים׃

ויש אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב׃

ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו ושדתינו וכרמינו לאחרים׃

כספו לא נתן בנשך ושחד על נקי לא לקח עשה אלה לא ימוט לעולם׃

יקללו המה ואתה תברך קמו ויבשו ועבדך ישמח׃

כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא׃

אבל אני אמר לכם אהבו את איביכם ברכו את מקקליכם היטיבו לשנאיכם והתפללו בעד מכאיביכם ורדפיכם׃

אשריכם אם ישנאו אתכם האנשים ואם ינדו אתכם וחרפו והדיחו את שמכם כשם רע בעבור בן האדם׃