על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו׃

אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה׃

כי מנאפים מלאה הארץ כי מפני אלה אבלה הארץ יבשו נאות מדבר ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא כן׃

ארץ פרי למלחה מרעת ישבי בה׃

שדד שדה אבלה אדמה כי שדד דגן הוביש תירוש אמלל יצהר׃

הגפן הובישה והתאנה אמללה רמון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו כי הביש ששון מן בני אדם׃

קדשו צום קראו עצרה אספו זקנים כל ישבי הארץ בית יהוה אלהיכם וזעקו אל יהוה׃

הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל׃

ראיתי והנה אין האדם וכל עוף השמים נדדו׃

לכן כה אמר אדני יהוה הנה אפי וחמתי נתכת אל המקום הזה על האדם ועל הבהמה ועל עץ השדה ועל פרי האדמה ובערה ולא תכבה׃

על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו׃

כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אכל גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים׃

כי ידענו אשר הבריאה כלה יחד תאנח ותחיל עד הנה׃

והנביאים יהיו לרוח והדבר אין בהם כה יעשה להם׃

הנביאים נבאו בשקר והכהנים ירדו על ידיהם ועמי אהבו כן ומה תעשו לאחריתה׃

אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך׃

ואתה בן אדם כה אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על ארבעת כנפות הארץ׃

ולא תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה׃

קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה׃

עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל תועבותיך׃

הנה היום הנה באה יצאה הצפרה צץ המטה פרח הזדון׃

בא העת הגיע היום הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל כי חרון אל כל המונה׃