עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃

תחת אשר לא עבדת את יהוה אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל׃

הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה׃

למען יזמרך כבוד ולא ידם יהוה אלהי לעולם אודך׃

ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלהינו יראו רבים וייראו ויבטחו ביהוה׃

ואתם צאו ולמדו מה הוא חסד חפצתי ולא זבח כי לא באתי לקרא את הצדיקים כי אם את החטאים לתשובה׃

וגם אתם כעת תתעצבו אך אשוב אראה אתכם ושש לבכם ואין לקח שמחתכם מכם׃

וביום ההוא לא תשאלוני דבר אמן אמן אני אמר לכם כי כל אשר תשאלו מאת אבי בשמי יתננו לכם׃

כי יצר לאיש בכם הוא יתפלל ואשר ייטב לבו הוא יזמר׃

ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם׃

והשיבו אל לבם בארץ אשר נשבו שם ושבו והתחננו אליך בארץ שביהם לאמר חטאנו והעוינו רשענו׃

ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה׃

ותאמר אל אליהו מה לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני׃

וכהצר לו חלה את פני יהוה אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבתיו׃

ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלם למלכותו וידע מנשה כי יהוה הוא האלהים׃

נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃

אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃

אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו׃

להשקיט לו מימי רע עד יכרה לרשע שחת׃

טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך׃

ויקרא אדני יהוה צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגר שק׃

ונגלה באזני יהוה צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון אמר אדני יהוה צבאות׃

יהוה רמה ידך בל יחזיון יחזו ויבשו קנאת עם אף אש צריך תאכלם׃

וישפך עליו חמה אפו ועזוז מלחמה ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב׃

לא ישוב אף יהוה עד עשתו ועד הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה בינה׃

קול יהוה לעיר יקרא ותושיה יראה שמך שמעו מטה ומי יעדה׃

ועתה כה אמר יהוה צבאות שימו לבבכם על דרכיכם׃

כה אמר יהוה צבאות שימו לבבכם על דרכיכם׃

וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃

אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃

ויחזקו את נפשות התלמידים ויזהירו אתם לעמד באמונה וכי רק בצרות רבות בוא נבוא אל מלכות האלהים׃

הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל׃

סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם׃

לכן הנני שך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא׃

ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה׃