יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא׃

הוות תחשב לשונך כתער מלטש עשה רמיה׃

חלקו מחמאת פיו וקרב לבו רכו דבריו משמן והמה פתחות׃

נפשי בתוך לבאם אשכבה להטים בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה׃

מה יתן לך ומה יסיף לך לשון רמיה׃

חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים׃

שננו לשונם כמו נחש חמת עכשוב תחת שפתימו סלה׃

וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל רעה יצאו ואתי לא ידעו נאם יהוה׃

חץ שוחט לשונם מרמה דבר בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו׃

כן הלשון נצבת בין אברינו המגאלת את כל הגוף ומלהטת את גלגל הויתנו והיא להוטה באש גיהנם׃