ויאמר גד הנביא אל דוד לא תשב במצודה לך ובאת לך ארץ יהודה וילך דוד ויבא יער חרת׃

וישב דוד במדבר במצדות וישב בהר במדבר זיף ויבקשהו שאול כל הימים ולא נתנו אלהים בידו׃

ויקם יהונתן בן שאול וילך אל דוד חרשה ויחזק את ידו באלהים׃

וראו ודעו מכל המחבאים אשר יתחבא שם ושבתם אלי אל נכון והלכתי אתכם והיה אם ישנו בארץ וחפשתי אתו בכל אלפי יהודה׃

וילך שאול ואנשיו לבקש ויגדו לדוד וירד הסלע וישב במדבר מעון וישמע שאול וירדף אחרי דוד מדבר מעון׃

ויבאו הזפים אל שאול הגבעתה לאמר הלוא דוד מסתתר בגבעת החכילה על פני הישימן׃

ויחן שאול בגבעת החכילה אשר על פני הישימן על הדרך ודוד ישב במדבר וירא כי בא שאול אחריו המדברה׃

ראו אנכי מתמהמה בעברות המדבר עד בוא דבר מעמכם להגיד לי׃

ואני עליך בטחתי יהוה אמרתי אלהי אתה׃

מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי עלי הוחילי לאלהים כי עוד אודנו ישועת פני ואלהי׃

אמר ליהוה מחסי ומצודתי אלהי אבטח בו׃

אלי אתה ואודך אלהי ארוממך׃

למדני לעשות רצונך כי אתה אלוהי רוחך טובה תנחני בארץ מישור׃

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו׃

בעת ההיא נאם יהוה אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל והמה יהיו לי לעם׃

כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם׃

והבאתי את השלשית באש וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אתו אמרתי עמי הוא והוא יאמר יהוה אלהי׃

ויאמר אליה ישוע אל תגעי בי כי עוד לא עליתי אל אבי אך לכי נא אל אחי ואמרי אליהם אני עלה אל אבי ואביכם ואל אלהי ואלהיכם׃

יהוה בקר תשמע קולי בקר אערך לך ואצפה׃

אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל׃

אם אתה תשחר אל אל ואל שדי תתחנן׃

בבא כשאוה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה׃

אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני׃

אני אהביה אהב ומשחרי ימצאנני׃

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו׃

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם׃

אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני׃

אך בקשו בראשונה את מלכות אלהים ואת צדקתו ונוסף לכם כל אלה׃

למנצח משכיל לבני קרח כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערג אליך אלהים׃

צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלהים׃

נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות יהוה לבי ובשרי ירננו אל אל חי׃

כלתה לתשועתך נפשי לדברך יחלתי׃

פרשתי ידי אליך נפשי כארץ עיפה לך סלה׃

ויהי ביום החג האחרון הגדול עמד ישוע ויקרא לאמר איש כי יצמא יבא נא אלי וישתה׃

לא ירעבו עוד ולא יצמאו ולא יכם שמש ושרב׃

כי השה אשר בתוך הכסא הוא ירעם ועל מבועי מים חיים ינהלם ומחה אליהם כל דמעה מעיניהם׃

כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמו קד נחרו׃

מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי׃

השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני׃

ויצמא שם העם למים וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא׃

והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם כפלגי מים בציון כצל סלע כבד בארץ עיפה׃

והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנוה תנים רבצה חציר לקנה וגמא׃

אפתח על שפיים נהרות ובתוך בקעות מעינות אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים׃

והרוח הטמאה אחרי צאתה מן האדם תשטט במקמות ציה לבקש לה מנוחה ולא תמצאנה׃