ככתוב כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה׃

תתננו כצאן מאכל ובגוים זריתנו׃

נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ׃

שפכו דמם כמים סביבות ירושלם ואין קובר׃

ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני יהוה כי גם ידם עם דוד וכי ידעו כי ברח הוא ולא גלו את אזנו ולא אבו עבדי המלך לשלח את ידם לפגע בכהני יהוה׃

ואת נב עיר הכהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב׃

ויאמר קנא קנאתי ליהוה אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחתיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה׃

אשרי הנרדפים על דבר הצדקה כי להם מלכות השמים׃

שמחו וגילו כי שכרכם רב בשמים כי כן רדפו את הנביאים אשר היו לפניכם׃

אבל כל זאת יעשו לכם בעבור שמי כי לא ידעו את שלחי׃

הנה ינדו אתכם ואף באה השעה אשר כל הרג אתכם ידמה להקריב עבודה לאלהים׃

וכזאת יעשו לכם יען גם את אבי וגם אתי לא ידעו׃

כי אחשב שהאלהים הציג אתנו השליחים שפלי השפלים כבני תמותה כי היינו לראוה לעולם גם למלאכים גם לבני אדם׃

ולמה זה אנחנו בסכנה בכל שעה׃

בתהלתנו אשר יש לי במשיח ישוע אדנינו מעיד אני עלי כי מת אנכי בכל יום ויום׃

ואתן לשני עדי ונבאו ימים אלף ומאתים וששים מתכסים בשקים׃

וכי יבקש איש להרע להם תצא אש מפיהם ואכלה את איביהם וכן כל המבקש להרע להם מות יומת׃

ואחרי השלימם עדותם החיה העלה מן התהום תעשה עמהם מלחמה ותוכל להם והרגתם׃

ורבים מן העמים והמשפחות והלשנות והגוים יראו את נבלתם ימים שלשה וחצי ולא יתנו את גויתם לשום בקברים׃

וארא את האשה שכורה מדם הקדשים ומדם עדי ישוע ואשתומם על המראה שמה גדולה׃