ויבן שם דוד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויעתר יהוה לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל׃

ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך את יואב׃

ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו׃

וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו בית לדוד׃

וישב דוד לברך את ביתו ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים׃

ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה׃

ויבא דוד אל ביתו ירושלם ויקח המלך את עשר נשים פלגשים אשר הניח לשמר הבית ויתנם בית משמרת ויכלכלם ואליהם לא בא ותהיינה צררות עד יום מתן אלמנות חיות׃

גדלו ליהוה אתי ונרוממה שמו יחדו׃

דרשתי את יהוה וענני ומכל מגורותי הצילני׃

אליו פי קראתי ורומם תחת לשוני׃

תהלה לדוד ארוממך אלוהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד׃

כען אנה נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשט וארחתה דין ודי מהלכין בגוה יכל להשפלה׃

ועתה ירום ראשי על איבי סביבותי ואזבחה באהלו זבחי תרועה אשירה ואזמרה ליהוה׃

הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד העולם׃

פן יאמר איבי יכלתיו צרי יגילו כי אמוט׃

אלהי בך בטחתי אל אבושה אל יעלצו איבי לי׃

אל ישמחו לי איבי שקר שנאי חנם יקרצו עין׃

שפטני כצדקך יהוה אלהי ואל ישמחו לי׃

אל יאמרו בלבם האח נפשנו אל יאמרו בלענוהו׃

בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע איבי עלי׃

היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃

למה יאמרו הגוים איה אלהיהם יודע בגיים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך׃

שסהו כל עברי דרך היה חרפה לשכניו׃

אף תשיב צור חרבו ולא הקימתו במלחמה׃

הקצרת ימי עלומיו העטית עליו בושה סלה׃

אל תתן יהוה מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה׃

ספקו עליך כפים כל עברי דרך שרקו וינעו ראשם על בת ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי משוש לכל הארץ׃