מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו יהוה מה רבו צרי רבים קמים עלי׃

רבים אמרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה׃

בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי צרי ואיבי לי המה כשלו ונפלו׃

אל תתנני בנפש צרי כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס׃

ואיבי חיים עצמו ורבו שנאי שקר׃

שאפו שוררי כל היום כי רבים לחמים לי מרום׃

נפשי בתוך לבאם אשכבה להטים בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה׃

אם אלך בקרב צרה תחיני על אף איבי תשלח ידך ותושיעני ימינך׃

כי רדף אויב נפשי דכא לארץ חיתי הושיבני במחשכים כמתי עולם׃

ויאמר דוד אל אבישי ואל כל עבדיו הנה בני אשר יצא ממעי מבקש את נפשי ואף כי עתה בן הימיני הנחו לו ויקלל כי אמר לו יהוה׃

ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים והחרדתי אתו ונס כל העם אשר אתו והכיתי את המלך לבדו׃

ויישר הדבר בעיני אבשלם ובעיני כל זקני ישראל׃

והכהנים הגדולים והסופרים מבקשים איך יהרגהו כי יראו מפני העם׃

והם התאמצו לדבר מדיח הוא את העם בלמדו בכל יהודה החל מן הגליל ועד הנה׃

והמה צעקו אליו לאמר הצלב אותו הצלב׃

ויפצרו בו בקול גדול ויבקשו כי יצלב ויחזק קולם וקול הכהנים הגדולים׃

יהוה צדיק יבחן ורשע ואהב חמס שנאה נפשו׃

מפלטי מאיבי אף מן קמי תרוממני מאיש חמס תצילני׃

הוות תחשב לשונך כתער מלטש עשה רמיה׃

אלהים זדים קמו עלי ועדת עריצים בקשו נפשי ולא שמוך לנגדם׃

למנצח מזמור לדוד חלצני יהוה מאדם רע מאיש חמסים תנצרני׃

שמרני יהוה מידי רשע מאיש חמסים תנצרני אשר חשבו לדחות פעמי׃

איש לשון בל יכון בארץ איש חמס רע יצודנו למדחפת׃