למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק׃

בגאות רשע ידלק עני יתפשו במזמות זו חשבו׃

כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב בהוסדם יחד עלי לקחת נפשי זממו׃

כי לא שלום ידברו ועל רגעי ארץ דברי מרמות יחשבון׃

ויהוה הודיעני ואדעה אז הראיתני מעלליהם׃

ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא יזכר עוד׃

ויאמר אלי בן אדם אלה האנשים החשבים און והיעצים עצת רע בעיר הזאת׃

ויבקשו לתפשו אך יראו מפני המון העם כי לנביא חשבהו׃

ויועצו יחדו לתפש את ישוע בערמה ולהמיתו׃

ויאמרו אך לא בחג פן תהיה מהומה בעם׃

ויביאו אתם ויעמידום לפני הסנהדרין וישאלם הכהן הגדול לאמר׃

הלא צוה צוינו עליכם לבלתי למד בשם הזה והנה מלאתם את ירושלים תורתכם ותחפצו להביא עלינו את דמי האיש הזה׃

אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד׃

נעלה ביהודה ונקיצנה ונבקענה אלינו ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל׃

כה אמר אדני יהוה לא תקום ולא תהיה׃

רעו עמים וחתו והאזינו כל מרחקי ארץ התאזרו וחתו התאזרו וחתו׃

עצו עצה ותפר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל׃

וישלחם בית לחם ויאמר לכו חקרו היטב על דבר הילד והיה כי תמצאון אתו והגדתם לי ואבאה להשתחות לו גם אני׃

וירא הורדוס כי התלו בו המגושים ויקצף מאד וישלח וימת את כל הילדים אשר בבית לחם ובכל גבוליה מבן שנתים ולמטה כפי העת אשר חקרה מפי המגושים׃

ויאמרו אדנינו זכרנו כי אמר המתעה ההוא בעודנו חי מקצה שלשת ימים קום אקום׃

לכן צוה נא ויסכר מבוא הקבר עד היום השלישי פן יבאו תלמידיו בלילה וגנבהו ואמרו אל העם הנה קם מן המתים והיתה התרמית האחרונה רעה מן הראשונה׃

והנה רעש גדול היה כי מלאך יהוה ירד מן השמים ויגש ויגל את האבן מן הפתח וישב עליה׃

ומפחדו נבהלו השמרים ויהיו כמתים׃

איננו פה כי קם כאשר אמר באנה ראינה את המקום אשר שכב שם האדון׃

אך למען לא ירבה הדבר בעם ויפרץ נזהירה אתם בגערה לבלתי דבר עוד לכל אדם בשם הזה׃

ויקראו אתם ויצוום אשר לא ידברו דבר ולא ילמדו בשם ישוע׃