ואשחקם כעפר על פני רוח כטיט חוצות אריקם׃

המו גוים מטו ממלכות נתן בקולו תמוג ארץ׃

אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד׃

אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים׃

גם אשור נלוה עמם היו זרוע לבני לוט סלה׃

רעו עמים וחתו והאזינו כל מרחקי ארץ התאזרו וחתו התאזרו וחתו׃

כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו׃

אשר אמרת בפי עבדך דוד למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק׃

ויקרב חג המצות הנקרא פסח׃

והכהנים הגדולים והסופרים מבקשים איך יהרגהו כי יראו מפני העם׃

וישמחו ויאתו לתת לו כסף׃

כי הן בן האדם הלך לו כפי אשר נחרץ עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר׃

והם החלו לחקר איש את רעהו מי הוא זה מהם אשר יעשה זאת׃

ויקם גם העם עליהם והשרים קרעו את בגדיהם מעליהם ויצוו להכותם בשוטים׃

ויקנאו הסוררים שביהודים ויקחו להם אנשי בליעל מבטלני השוק ויקבצו המון ויהמו את העיר ויסבו על בית יסון ויבקשו להביאם חוצה אל העם׃

וכאשר לא מצאו אותם סחבו את יסון ואנשים מן האחים לפני ראשי העיר ויצעקו לאמר הנה המדיחים את כל ישבי תבל באו גם הלום׃

ויהי כשמעם את דבריו וימלאו חמה ויצעקו לאמר גדולה ארטמיס של האפסיים׃

ויאל פולוס לבוא אל תוך העם ולא הניחו לו התלמידים׃

ויצעקו שם אלה בכה ואלה בכה כי מבוכה גדולה היתה בקהל ורבם לא ידעו על מה זה נאספו׃

ויהי כראות הכרמים את הבן ויאמרו איש אל אחיו זה הוא היורש לכו ונהרגהו ונאחזה בנחלתו׃

ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃

אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃

ויהי כשמעם ויתרגזו ויתיעצו להרוג אתם׃

המה ילחמו בשה והשה יכול יוכל להם כי הוא אדני האדנים ומלך המלכים ועמו הקרואים והבחירים והנאמנים׃