הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה׃

אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם׃

אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד׃

זכר אני מה חלד על מה שוא בראת כל בני אדם׃

אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש׃

אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃

אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃

הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל׃

ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח׃

הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל׃

ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש׃

אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ׃

כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו׃

כצל כנטותו נהלכתי ננערתי כארבה׃

כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח׃

כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבתינו כצל ימינו על הארץ ואין מקוה׃

כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ׃

וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים׃