מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃

תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃

זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃

וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃

כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃

לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים׃

ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם לא יאספו ולא יקברו לדמן על פני האדמה יהיו׃

אשר בידו המזרה וזרה את גרנו ואסף את דגנו אל אוצרו ואת המץ ישרפנו באש אשר לא תכבה׃

ירושלים ירושלים ההרגת את הנביאים והסקלת את השלוחים אליה כמה פעמים רציתי לקבץ את בניך כתרנגלת המקבצת את אפרחיה תחת כנפיה ולא אביתם׃

כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃

עין שזפתו ולא תוסיף ולא עוד תשורנו מקומו׃

בטרם יבינו סירתיכם אטד כמו חי כמו חרון ישערנו׃

איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות׃

כחלום מהקיץ אדני בעיר צלמם תבזה׃

שנאיך ילבשו בשת ואהל רשעים איננו׃

וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃

ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃

רומו מעט ואיננו והמכו ככל יקפצון וכראש שבלת ימלו׃