ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם׃

אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם׃

עמו עז ותושיה לו שגג ומשגה׃

חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃

והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה׃

אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה׃

כי הוא לקצות הארץ יביט תחת כל השמים יראה׃

בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קלות׃

ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה וסור מרע בינה׃

הן אל כביר ולא ימאס כביר כח לב׃

גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר׃

כי יהוה יתן חכמה מפיו דעת ותבונה׃

וצפן לישרים תושיה מגן להלכי תם׃

עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים׃

ענה דניאל ואמר להוא שמה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא די חכמתא וגבורתא די לה היא׃

כי אנכי נתן לכם פה וחכמה אשר לא יוכלו לעמד לפניה ולדבר נגדה כל מתקוממיכם׃

אבל למקראים הן מיהודים הן מיונים את המשיח אשר הוא גבורת אלהים וחכמת אלהים׃

אשר צפונים בו כל אצרות החכמה והדעת׃

ואיש מכם כי יחסר חכמה יבקשנה מאלהים הנותן לכל בנדיבה ובאין גערה ותנתן לו׃

לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה׃

מי תכן את רוח יהוה ואיש עצתו יודיענו׃

את מי נועץ ויבינהו וילמדהו בארח משפט וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו׃

מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו אמר עצתי תקום וכל חפצי אעשה׃

כי מי תכן את רוח יהוה ואיש עצתו יודיענו׃

אשר השפיעו עלינו בכל חכמה והשכל׃

אשר גם לקחנו בו נחלתנו אנחנו המיעדים לה מאז במחשבת פעל הכל כעצת חפצו׃