ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃

זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃

מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃

כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ׃

וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃

חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃

אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃

הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה׃

אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ׃

כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו׃

מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃

כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃

ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃

כפך מעלי הרחק ואמתך אל תבעתני׃

השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני׃